חיבור קוסמי

אי שם על קו התפר שבין שנות התשעים לשנות האלפיים, התחלתי לאהוב טראנס פסיכדלי. למעשה התחלתי לאהוב טראנס עוד מאמצע שנות התשעים דרך הטראק של GMS -juice  ששוחרר בפסקול הסרט "רקוויאם לחלום ". רק מאוחר יותר, הבנתי שמה שנשמע בהתחלה כטכנו, היה בכלל טראנס. בכל אופן, באותם שנים, ניסיתי למצוא מידע על המוזיקה. כתבות בעיתונות כמעט שלא היו. לכן כשמישהו כתב כמה שורות על Infected Mushroom, או על יהל, שמרתי את האייטמים בתוך קופסת נעליים. הקופסא הזאת נשארה רעבה במשך שנים רבות עד שהלכה לאיבוד.

כשהדגש בעיתונות עבר לאינטרנט, החלו לצוץ ביקורות בודדות פה ושם. אך בגדול, ב 99% מהמקרים הטראנס הפסיכדלי הופיע בתקשורת בהקשרים שליליים, למרות שישראל היא מעצמת טראנס. בעוד שזמרים ישראלים מופיעים מול קהילות ישראליות בחו"ל ומחשיבים זאת כהופעה אוטנטית מחוץ לגבולות הארץ, אמני הטראנס ישראלים מרקידים אלפים עד עשרות אלפי אנשים בפסטיבלים גדולים בחו"ל שאין להם קשר לישראל.

במהלך השנים הבנתי שלא רק סטיגמת הסמים היא זאת שמונעת מהטראנס הכרה תקשורתית, אלא גם הסנוביות והבורות של עורכי העיתונים והכתבים שפשוט לא מסוגלים או רוצים להבין כי אף על פי שסצנת הטראנס היא סצנה קטנה יחסית, במדינה זעירה כמו ישראל היא חיה, בועטת וקופצת בכל מקום. בימי הקיץ, נדיר למצוא סופשבוע ללא מסיבה אחת לפחות בטבע. בכל שבוע בשנה, לא משנה באיזו עונה, המועדונים והדאנס בארים בתל-אביב (אלה שרצים בהם ליינים של טראנס) מלאים עד אפס מקום בבליינים.